פסק-דין בתיק תא"ק 16342-10-09

תביעה כספית על סך 2,169,457 ש"ח שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור שרותי איסוף ופינוי אשפה שקיבלה הנתבעת מהתובעת בתקופה שבין 1.1.08 לבין 20.10.08.

עמדת התובעת

משנת 2003 ועד אוקטובר 2008 סיפקה התובעת לנתבעת שרותי איסוף ופינוי אשפה. בשלהי 2007 השתתפה התובעת במכרז שפרסמה הנתבעת למתן שרותי איסוף ופינוי אשפה לשנת 2008 והצעתה על סך 229,000 ש"ח/חודש בתוספת מע"מ, נתקבלה. לאחר הזכייה במכרז, ניהלו הצדדים מו"מ אשר תוצאתו הסכמה כי התובעת תספק את השרות לנתבעת תמורת סכום חודשי גלובלי של 178,732 ש"ח בתוספת מע"מ.

התובעת סיפקה את השרות עד ל-20.10.2008 מבלי שתשולם לה תמורה כלשהי. אמנם הנתבעת מסרה לתובעת על חשבון התמורה שיק על סך 1,000,000 ש"ח שזמן פירעונו לסוף יוני 2008, ואולם השיק לא כובד בנימוק של חתימה חסרה. אמנם הנתבעת שילמה לתובעת סכומים שונים במהלך שנת 2008 ואולם כל התשלומים הללו שולמו על חשבון חובות היסטוריים. החובות הקודמים של הנתבעת לתובעת גובשו בעקבות תביעה אחרת שהגישה התובעת בבימ"ש זה כנגד הנתבעת ב-ת.א. 3255/06, במסגרתה נחתם הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד ולפיו הועמדה יתרת חובה של הנתבעת לתובעת עד לסוף שנת 2007 על סך 1,496,086 ש"ח.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לסכום החודשי המוסכם עבור מתן השרות, לאחר שנוהל המו"מ בין הצדדים בעקבות זכיית התובעת וניתנה הנחה נוספת ממחיר ההצעה שהתקבלה במכרז. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התמורה בסך 170,000 ש"ח/חודש עליה הוסכם לאחר מו"מ כללה מע"מ. בסיפא לטבלת המחירים אשר צורפה כנספח לתצהיר גזבר הנתבעת הוסף בכתב יד: "המחיר לאחר הנחה 170,000 ש"ח בלבד". התיקון בוצע על רישום סכום קודם -  178,730 ש"ח. מכאן שמדובר בהנחה נוספת שניתנה לנתבעת לאחר שקודם לכן כבר ניתנה הנחה לעומת הסכום הקודם. הנתבעת לא סיפקה הסבר לתיקון סכום ההצעה פעמים. מכאן שכל התיקונים מתייחסים לסכום המקורי אשר נקבע מלכתחילה בתוספת מע"מ. התובעת זכאית לבטל את ההנחה הנוספת שהוענקה מכיוון שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת. על כן חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סכום חודשי של 178,730 ש"ח בתוספת מע"מ, ואם לא תתקבל טענת התובעת כי היא זכאית לבטל את ההנחה הנוספת, אזי הסכום החודשי המוסכם איננו פחות מ-170,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עמדת התובעת נתמכת גם מכך שבמסגרת חילופי המכתבים שבין הצדדים, לא העלתה הנתבעת טענה כלשהי לעניין סכום הבסיס החודשי שנדרשה הנתבעת לשלם עבור השרות. כל אשר בקשה הנתבעת מן התובעת הוא להתאזר בסבלנות ולהמתין עד לקבלת כספים מצדדי ג'.

יש אף לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לקבלת התמורה כל עוד לא הגישה חשבונות מפורטים בצרוף כל המסמכים אשר התחייבה להציג על פי סעיף 6 לחוזה. הטענה כי לא הוצגו חשבונות כמתחייב מהוראות החוזה בלתי סבירה בעליל, שכן לא יעלה על הדעת שהתובעת תממן מכיסה עבודות איסוף ופינוי אשפה בעלות של מאות אלפי שקלים במשך 10 חודשים בלא להגיש חשבון. לבד מכך הרי הודתה ואישרה הנתבעת בכתב, באמצעות ב"כ, כי חשבונות אכן הוגשו. תשומת הלב מופנית לסעיף 3 למכתב ב"כ הנתבעת אל התובעת מיום 22.7.08 שבו נטען כי טרם חלף המועד לתשלום החשבונות שהוגשו רק בסוף חודש אפריל 2008.

מעצם העובדה שהנתבעת מסרה לתובעת על חשבון תמורת העבודות משנת 2008 המחאה על סך של 1,000,000 ש"ח לזמן פרעון בסוף יוני 2008, המחאה שלא כובדה, עולה פרכה לגרסת הנתבעת לעניין החשבונות.  מכאן שיש לאמץ את גרסת מנהל התובעת כפי שהוצגה בסעיף 13 לתצהיר במקום עדות ראשית, לפיה הקפידה התובעת להגיש לנתבעת את כל החשבונות בצרוף כל האסמכתאות הרלוונטיות מדי חודש בחודשו, כפי שנהגה לעשות במשך כל שנות עבודתה עם הנתבעת.

כתוצאה מכך שהנתבעת לא שילמה לתובעת מאומה תמורת עבודתה, התקשתה התובעת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי קבלנים ועובדים שהעסיקה. הנתבעת מנצלת זאת על מנת לטעון כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי החוזה, וזאת בחוסר תום לב מוחלט. מתברר כי על אף מחדלה זה של הנתבעת, הצליחה התובעת לתת את השרות כפי שהתחייבה והשיבושים שנגרמו היו קלים וזניחים. למעשה מימנה התובעת את השרות מקופתה והקפידה לאסוף את האשפה הביתית בצורה סדירה, את הקרטונים פעמיים ולעתים אף 3 פעמים בשבוע ולטפל באיסוף האשפה מתחנת המעבר.

טענת הנתבעת כי תחנת המעבר, אתר מרכזי לאיסוף ופינוי אשפה, לא טופלה, וכי כתוצאה מכך נחסמה הגישה אליה ע"י פסולת שהושלכה ע"י תושבים בשולי הדרך - דינה להדחות. הטיפול בשטחים שמחוץ לתחנת המעבר היו באחריות הנתבעת ולמרות זאת דאגה התובעת לא פעם לנקות על חשבונה פסולת שהושלכה ע"י תושבי הכפר בשולי הדרך המובילה לתחנת המעבר ובשטחים הפתוחים הסמוכים לתחנת המעבר.

הנתבעת טוענת כי במשך כל תקופת ההתקשרות הוציאה התובעת בסך הכל מתחנת המעבר 17 מיכלים ועורכת היא חשבון לפיו מגיעה היא למסקנה שיש להפחית מן התמורה החודשית המגיעה לתובעת סכום של כ-60,000 ש"ח בגין אי טיפול בתחנת המעבר, מופרכת מיסודה. תשומת הלב מופנית לכך שהתובעת קבלה על עצמה לטפל בתחנת המעבר רק מתחילת אפריל 2008 מועד מתן הצו להתחלת ביצוע העבודה. עפ"י דו"חות פינוי האשפה, נספח ה' לתצהיר מנהל התובעת, מתברר כי במהלך שנת 2008 פונו מתחנת המעבר להטמנה באתר ההטמנה 128 הובלות אשפה לפי הפירוט כדלקמן:

חודש מרץ - 3, אפריל - 17, מאי - 19, יוני - 15, יולי - 4, אוגוסט - 10, ספטמבר - 29, אוקטובר - 28.

אין ממש בניסיון הנתבעת להטיל דופי באמיתות הדו"חות. הוכח כי הדו"חות הומצאו לנתבעת מדי חודש. הנתבעת מעולם לא העלתה טענה בגין אי המצאת דו"חות. אמנם בדו"חות פינוי האשפה נרשם לעתים במשבצת ביצוע השקילות ובמשבצת המשקל שעה אחידה 00.00 ומשקל אחיד למשל 10 טון, ואולם מובהר כי מדובר בהובלות אשר הגיעו לאתר ההטמנה בשעות מוקדמות של לפנות בוקר כאשר עסקה של החברה המנהלת את אתר ההטמנה סגור, המשקל אינו פעיל ובמקום לא נמצא איש לבד משוער בכניסה אשר מאפשר כניסת משאיות לאחר רישום ידני של שם הנהג, מספר המשאית והמשקל המכסימלי אשר יכולה המשאית להכיל. למחרת היום מעודכנים פרטי ההובלות אשר הגיעו לאתר ההטמנה, תוך רישום שעה אחידה ומשקל אחיד, כמבואר לעיל. מודגש כי מדובר בדו"חות בזמן אמת שהועברו לנתבעת מיד חודש בחודשו.

על פי דו"חות הטמנת האשפה שהנפיקה חברת נאסר מיחזור בע"מ, מנהלת אתר ההטמנה, ניתן ללמוד כי אין בסיס לטענת הנתבעת כפי שהוצגה בסעיף 8 לתצהיר הגזבר מטעמה לעניין אי פינוי אשפה בתאריכים נקובים. כך למשל טוען הגזבר שהתובעת השביתה את העבודות מיום 1.3.08 ועד ליום 6.3.08 כאשר מדו"ח ההטמנה עולה שבתקופה זו בוצעו לפחות 6 הובלות אשפה ביתית. בתקופה שבין 30.5.08 עד 15.6.08 בוצעו הובלות אשפה ביתית מדי יום ביומו, ובסה"כ 16 הובלות אשפה ביתית ו-10 הובלות אשפה תעשייתית ובנוסף לכך 6 הובלות של אשפה מעורבת. כך הוא גם באשר לתקופות הנוספות הנקובות בתצהיר גזבר הנתבעת, למעט ימים בתקופה שבין 17.7.08 לבין 23.7.08 ובתקופה שבין 26.6.08 עד ליום 2.7.08 וזאת על רקע חוסר יכולתה של התובעת להמשיך ולממן מכיסה את עלויות פינוי האשפה כתוצאה מן העיכוב בתשלום.

ב-20.10.08 הודיע ב"כ הנתבעת לתובעת במכתב על הפסקת עבודתה וזאת לאחר שבשעות הלילה קודם לכן הושבת השרות לאחר תקופה ממושכת של אי קבלת תמורה. כפי שהצהיר מנהל התובעת, הפסיקה התובעת ביום 20.10.08 ובעקבות מכתב הנתבעת, את פעילותה העסקית עם הנתבעת ונאלצה לפטר את צוות העובדים שהעסיקה כפי שהוכח בתלושי שכר וטפסי 106 שהנפיקה התובעת.

הנתבעת טוענת שנאלצה לשלם סכום העולה על 150,000 ש"ח לקבלנים אשר ביצעו את עבודת התובעת שלא עמדה בהתחייבויותיה וסכום זה מבקשת הנתבעת לקזז מחובה כלפי התובעת. עוד מבקשת הנתבעת לקזז סכום נוסף של 93,000 ש"ח ששילמה לטענתה לקבלן המחליף על מנת לנקות את תחנת המעבר. לביסוס טענותיה מצרפת הנתבעת חשבוניות מס ותכתובות פנימיות בעניין תשלומים ששולמו לקבלן החילופי. מעיון בחשבוניות המס שהוציא קבלן חלופי לחודשים ינואר ופברואר 2008 ניתן להסיק כי הן הוצאו בגין עבודות שבוצעו בתחנת המעבר בתקופה אשר קדמה לצו להתחלת ביצוע העבודות שהוצא לתובעת. חשבונית נוספת שהנפיק קבלן חלופי, חברת הובלות עבוד בע"מ, עבור הנתבעת ביום 30.9.08 על סך 68,145 ש"ח שעניינה ביצוע פינוי והטמנת 52 הובלות של פסולת בניין מתחנת המעבר ועוד 7 הובלות בתוך תחנת המעבר, איננה מציינת באיזו תקופה בוצעו העבודות. לא צורף העתק של תרשומת פנימית של מנהל מחלקת תברואה, תרשומת אשר נהגה הנתבעת לצרף לחשבוניות האחרות. יש לתמוה מדוע דווקא בחשבונית זו לא צוין מועד ביצוע העבודות ומכאן עולה החשד כי מדובר בעבודות שבוצעו בתקופות קודמות שבהן היה הטיפול בתחנת המעבר באחריות הנתבעת. לכך יש להוסיף את ההפרזה במספרי הפינויים בחשבונית. העובדה כי בחודש ספטמבר 2008 בו נטען כי הקבלן החלופי ביצעה כמות כה גדולה של אשפת בניין, פינתה התובעת מתוך תחנת המעבר 71 הובלות כפי שעולה מהדו"ח שצורף לתצהיר מנהל התובעת, מצדיקה התייחסות חשדנית לחשבונית. על אף שהצדדים הגיעו להסדר דיוני האוסר על צירוף מסמכים נוספים מעבר לאלה שבתיק בית המשפט. מזמינה התובעת את הנתבעת לצרף לכתב סיכומיה העתק נאמן למקור של תעודת הטמנת אותן 52 הובלות אשפת בניין אשר הנתבעת טוענת כי פונו על ידי הקבלן החלופי.

שאר החשבוניות ו/או המסמכים הפנימיים אשר צורפו לתצהירי הנתבעת, מתייחסים לביצוע העבודות בתקופה שלאחר סיום ההתקשרות שבין הצדדים.

עיון בדרישה פנימית מס' 2513 מיום 1.12.08 מעלה כי עניינה בפינוי פסולת המוערכת בכ-450 טון מתחנת המעבר. עפ"י סעיף 9 לתצהיר הנתבעת במקום עדות ראשית, כמות האשפה החודשית שיש לפנות מתחנת המעבר הינה כ-250 טון. מכאן מתבקשת המסקנה כי כמות האשפה הנטענת נוצרה בתקופה של כחודש וחצי לאחר סיום ההתקשרות, דהיינו בין 20.10.08 לבין 1.12.08 מועד ההזמנה עליה מסתמכת הנתבעת. מכאן שמדובר בעבודות שאינן קשורות לתובעת ודין טענת הקיזוז להדחות.

אם ייקבע שגם התובעת לא עמדה במלוא התחייבויותיה עפ"י החוזה הרי שיש לבחון תרומת כל צד להפרה ולנזק שנגרם ולחלק את האחריות ביניהם כל אחד לפי מידת אחריותו להפרה ולנזק.

במקרה דנן תרומתה הבלעדית ו/או המכרעת של הנתבעת להפרת החוזה ברורה על פניה משלא שילמה לתובעת מאומה תמורת עבודתה והביאה למעשה לקריסתה של התובעת. למרות זאת הצליחה התובעת במאמצים רבים לעמוד בהתחייבויותיה עפ"י החוזה ולמעט מקרים בודדים ושיבושים קלים ביצעה את כל המוטל עליה.